מנורות

ים של מנורות האירו אותי. חשבתי שכבר ראיתי הכול  אבל האור של המנורות היה חזק ובוהק. הסתכלתי שמאלה וימינה ושוב פעם שמאלה וראיתי מנורות בוהקות. האולם היה מלא וגדוש וכבר התחרטתי שבאתי. לפתע הרגשתי מגע של יד אישה שלקח אותי לקדמת האולם. ראיתי מנורות מכל הסוגים והמינים, היו שם מנורות בצורת נברשות ומנורות מעוצבות. כולם היו לבושים כל כך יפה. השנה הייתה שנת 1982. הייתי בדיוק במהלך טיולי לדרום אמריקה ולא הבנתי איך התגלגלתי למסיבה מפוארת בעיר הבירה של ארגנטינה בואנוס איירס. נגינת הטנגו החלה ורחבת הריקודים התמלאה לה בזוגות שהחלו לרקוד לפי המנגינה והקצב המוכרים. שתיתי יין אדום חזק וטוב ושמתי פעמי אל רחבת הריקודים. זכרתי כמה צעדי טנגו וחשבתי שזאת תהיה הזדמנות מצוינת לבחון את כישורי. כעבור מספר דקות מצאתי את עצמי רוקד עם אישה ארגנטינאית נאה. כל פעם שהייתי מישיר את מבטי לעברה  ראיתי שתי מנורות בצורת העיניים שלה שהבהבו לעברי. היא הצביעה אל אחת המנורות שהייתה תלויה בצד ימין של האולם וכיוונה אותי אליה. בלי לשים לב  הרגשתי איך שפתיי נוגעות בשפתיה והחלנו להתנשק על רחבת הריקודים. גם האור החזק והמסנוור לעתים של עשרות מנורות שהיו מפוזרות להן לא הצליח להעיר אותי מתחושת שיכרון החושים הזאת.לא זכרתי איך הגעתי בכלל לנשף הזה או מי רוקדת איתי  רק ידעתי שאני נמצא בתוך חלום. אור חזק של מנורות העיר אותי. התעוררתי ולא הבנתי איפה אני נמצא. לפתע ראיתי אותה. את אותה גברת שרקדה איתי נכנסת ובידה מגש עם מיץ תפוזים סחוט,חביתה ובייקון. חייכתי לעברה וחייכתי לעצמי. הזיכרון העמוס של עשרות מנורות מרצדות לעברי חזר אלי. הייתי מאושר, אולי הכי מאושר שאפשר להיות.